פלם נ' הרץ השכרת רכב בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין ירידת ערך של רכב התובע שנפגע בתאונה בה היה מעורב רכבו ורכב הנתבעת. התאונה ארעה ביום 11.6.2010.

הנתבעת מודה באחריותה לקרות התאונה ואף פיצתה את התובע על מרבית נזקיו לרבות סך של 5,000 ₪ עבור ירידת ערך הרכב.

התובע טוען כי על פי דו"ח שמאי שנערך סמוך לקרות התאונה (ביום 23.6.2010) היה על הנתבעת לפצותו בגין ירידת ערך בסך של 10,027 ₪ ולא בסך של 5,000 ₪ כפי ששילמה.

הנתבעת אינה חולקת על דו"ח השמאי מיום 23.6.2010, אלא טוענת כי לנוכח עיקרון היסוד בדיני הנזיקין לפיו על המזיק להשיב המצב לקדמותו, המועד לקביעת ירידת ערך הרכב הינו מועד מכירת הרכב או מועד מתן פסק הדין, ולא מועד קרות התאונה. משכך, שילמה הנתבעת לתובע רק מחצית מן השומה שנקבעה לעניין ירידת הערך וציינה בפני התובע כי את היתרה תשלם, במידת הצורך, בעת מכירת הרכב.

בעת הדיון הגישה הנתבעת חוות דעת של שמאי מטעמה. לטענתה על פי חוות דעת זו עליה לשלם לתובע במועד פסק הדין סכום נוסף של 2,600 ₪ לנוכח ערכו של הרכב במועד הדיון ולא את ההסכום הנתבע על ידי התובע.

לתמיכה בעמדתה מפנה הנתבעת לפסק דינה של כב' השופטת מירית מי- דן, ת.א. 8573/09 בסט קאר חב' לשירותי רכב בע"מ. (להלן – פסק דין בסט קאר).

במחלוקת שבין הצדדים עמדתי כעמדת התובע. הפסיקה הכירה זה מכבר בנזק בגין אבדן ערך, כנזק הקיים "על אתר כפועל יוצא מן התאונה " (בר"ע 3126/07 אלבר ציי רכב בע"מ נ' הוט טלקום בע"מ ) ולכן יש לפצות בגינו מיד עם קרות הנזק.

במקרים דוגמת המקרה שלפנינו, בהם חב נתבע פיצוי בגין תאונה שהוא מודה באחריות לתוצאותיה, אין להצדיק השהיית הפיצוי בגין ירידת ערך הרכב, עד לקבלת פסק דין. פסיקה לפיה המועד הקובע לקביעת שווי הפיצוי בגין אבדן ערך הוא מועד מתן פסק הדין, תמריץ נתבעים להשהות תשלום חובם, ובכך ייצא חוטא נשכר. אין גם לקבל את החלופה האחרת שהציעה הנתבעת לפיה המועד הקובע לשומה הנו מועד מכירת הרכב. במקרים בהם התובע אינו מתכוון למכור את רכבו סמוך לקרות התאונה אין לכפות על הצדדים קשר מתמשך רב שנים.

ערה אני לפסק דין בסט קאר הימנו עולה לכאורה, כי המועד לקביעת ירידת ערך הרכב, הינו מועד מכירת הרכב או מועד מתן פסק הדין, לפי המוקדם. ואולם, ראשית יצויין כי הערה זו נאמרה על ידי כב' השופטת מי –דן כהערת אגב בלבד. בנוסף, המקרה שם שונה מן המקרה דנן. בפרשת בסט קאר הנתבעים הכחישו חובם בשל הסכם ויתור שהיה בין הצדדים. במקרה של הכחשת חוב, ניתן לומר, אם כי איני נדרשת להכריע בעניין זה, שכיוון שהפנייה לבית המשפט והעיכוב בתשלום נבע ממחלוקת בנוגע לעצם החיוב ניתן להצדיק קביעה לפיה המועד הקובע יהיה מועד מתן פסק הדין. ואולם במקרה שלפנינו בו הנתבעת הודתה באחריות לתאונה וביקשה לעכב את התשלום עד לקבלת פסק דין או עד למכירת הרכב רק כדי להפחית את הפיצוי אותו היא חייבת לשלם, אין לאפשר את דחיית המועד הקובע.

סוף דבר, אני מקבלת את התביעה. הנתבעת תשלם לתובע, בתום 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין סך של 5,427 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק ממועד התאונה ועד מועד התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ (כולל הוצאות אגרה).

ניתן היום, ה' אלול תשע"א, 04 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: